קרוב לשלוש שנים עברו מאז שפרסמתי כאן קטע. הקטע האחרון שפורסם הוא מינואר 2020. מאז עברו המון המון דברים. אפשר למעשה לאמר שהעולם כולו התהפך, וזו לא תהיה הגזמה פראית. גם העולם שלי כולו התהפך, וגם במקרה הזה זו לא תהיה הגזמה פראית בעיני. על מה שקרה בעולם, אין צורך להרחיב. לגבי החיים שלי, אציין רק שבחודש דצמבר 2020, כסלו תשפ"א, נולדו לי שתי בנות תאומות, שאי"ה בעוד כחודש וחצי נציין כולנו יחד את יום הולדתן השני.
מעבר לזה, בתקופה שבה לא כתבתי כאן, ציינתי לפני שנה את יום הולדתי ה-40, ועוד קודם לכן ציינו כולנו יחד את יום הנישואין ה-50 של ההורים שלי, מה שנהוג לכנות "חתונת הזהב". כמובן שיכולתי למלא קטעים רבים בתיאור כל מה שעבר עלי, על מדינת ישראל ועל העולם כולו בתקופה הזאת, אבל נראה לי שאעשה דילוג אלגנטי היישר אל היום.
האמת היא ששבתי וניסיתי לכתוב בישראבלוג, המקום שהיה ביתי מזה שנים רבות, והוא גם הסיבה העיקרית לכך שלא ממש המשכתי לכתוב כאן, כי בכל זאת הייתה שם איזו רמת פעילות, אבל גם שם נטשתי לפני כשנה, ובסופו של דבר חזרתי רק לפני מספר ימים, לקטע בודד, ועכשיו כשרציתי לשוב ולכתוב שם קטע נוסף, גיליתי שגם זה לא מתאפשר בשלב זה, ולכן הגעתי לכאן, ואולי כאן בכל זאת אמצא מקום להמשך.
אז כמו שהבטחתי, דילוג אלגנטי היישר אל היום. והיום, במקרה או שלא במקרה, טוב, על מי אני עובד, לא במקרה, כי אחרת לא הייתה לי סיבה לרצות לכתוב קטע דווקא היום, הוא לפי התאריך העברי, יום הולדתי ה-41. התאריך הלועזי, אגב, למי שתוהה, הוא בעוד יומיים, אבל אני תמיד מעדיף את ציון התאריך העברי.
לכבוד התאריך, יצאתי אתמול בערב עם ט., אשתי, למסעדה. אמא שלי הגיעה לשמור על הבנות, ואנחנו נסענו למסעדה. רציתי מאד לשנות מהרגלנו וללכת למסעדה שונה ממה שאנחנו כבר מכירים, אבל מצד שני מסעדה שהיא קצת ברמה ולא סתם איזה מקום של מזון מהיר. איתרתי מסעדה שנראתה לי נחמדה, והגענו לשם. לאחר הארוחה, ביקשו ממני בפירוש לכתוב ולתייג את המסעדה ברשתות החברתיות, כך שכתבתי פוסט בפייסבוק שבו תייגתי את המסעדה, אבל זה ממש לא ממצה את החוויה ואולי אפילו קצת להיפך, כאשר השתדלתי מאד לדבר בפוסט בשבחה של המסעדה, בדברים שניתן ולהתעלם מהדברים שאכזבו אותי, והיו לא מעט כאלו.
קודם כל, אבל זה עניין טכני לחלוטין. הפרסום של המסעדה שגוי. באתר שלה וברשת החברתית, כתובה כתובת של מרכז מסחרי מסויים, ומתברר שהמסעדה לא נמצאת בו, אלא מעבר לכביש הראשי הסמוך. לא קריטי מדי, אבל בכל זאת חשוב בעיני לדייק בפרטים.
שנית, כשהגענו למסעדה, וגם במהלך הארוחה התברר שהרבה פריטים שנמצאים בתפריט לא היו קיימים. אמנם פריט אחד לא התכוונתי ממילא להזמין, אבל אחת הסיבות שבחרתי דווקא במסעדה הזאת היא בגלל הסגנון שהיא הציעה, ובמיוחד משך את תשומת לבי פריט אחד בתפריט הקינוחים, ודווקא את זה לא היה להם אתמול. בנוסף, גם תוספת שרציתי לא הייתה להם, ונאלצנו לשנות מהמחשבה הראשונית ולהזמין דברים אחרים.
מעבר לזה, גם מה שהוגש ענה אולי להגדרה בתפריט, אבל קצת אכזב. נאמר כי אפשר להזמין למרכז השולחן 10 סוגי סלטים, ואכן היו שם כנראה 10 סוגי סלטים, אבל בהחלט לא חשבתי שב-10 סוגי סלטים, יהיו 3 מהם שהם ווריאציות על אותו ירק בסיסי, רק בשיטות חיתוך שונות ואפילו הטעם דומה. גם אמנם מדובר במסעדה שמצהירה על עצמה בסגנון של איזור שהיה שייך לפני שנים רבות לברית המועצות, אבל בכל זאת לא ציפיתי לקבל במסעדה כסלט, סלט תפוחי אדמה מהסוג הפשוט ביותר (מה שנהוג לכנות לפחות במשפחה שלי "סלט מיונז")
עוד דבר שהפריע לי ואולי זו קטנוניות. למנה העיקרית, הזמנו מנות של בשר מהגריל. נכתב בפירוש שהמנות מוכנות על שיפוד בגריל פחמים. מה שהפריע לי קצת הוא אופן ההגשה, וגם פרט נוסף. המנות של שנינו הוגשו בצלחת אחת, וכל אחד נאלץ לקחת את המנה שלו לצלחת שלו. חוץ מזה, אני הזמנתי מנה של חלק, שבדרך כלל אני מכיר שמגישים אותו כסטייק, אבל במקרה זה כאמור נעשה והוגש על שיפוד, כלומר חתיכות בשר. למרות זאת, ברוב המסעדות שבהן הזמנתי בעבר נתח בשר, כזה או אחר, היה נהוג להגיש יחד עם מנת הבשר, או לכלול מראש בסידור השולחן, סכין חדה יותר המתאימה לחיתוך בשר. במקרה הזה, לא הוגשה כל סכין מתאימה, וחתיכות הבשר על השיפוד היו בגודל שספק אם אפשר לאכול אותו בנגיסה אחת ובוודאי שבעיני צריך לאפשר ללקוח שמעוניין בכך לחתוך אותו. עם זאת, הבשר נעשה לרמת רכות מספקת שגם סכין רגילה הספיקה לחתוך אותו, אם כי בכל זאת, זה מצטייר בעיני כחוסר מקצועיות של המסעדה.
הקינוחים דווקא היו סבירים בהתחשב, למרות שכאמור הקינוח שחשקתי בו, והיה הסיבה העיקרית לבחירתי דווקא במסעדה הזאת, היה חסר. (מדובר במסעדה שלפי הצהרתה, היא מסעדה בסגנון קווקזי-אזרי, והוצג בתפריט קינוח שמאז הביקור שלי עם חברי לעבודה בבאקו שבאזרבייג'ן לפני 4 שנים חלמתי לנסות אותו גם אם בגרסא שאינה בדיוק המקורית). מה שכן היה הוגן הוא שלצד הקינוחים ביקשנו תה, ואכן הוגש לנו תה , אבל בחשבון הסופי לא נראה שחוייבנו עבורו, אולי בגלל שהזמנו קינוחים ומנה ראשונה. המחיר עצמו לא היה נמוך במיוחד, אבל לא גבוה בצורה קיצונית, ובסך הכל תואם לרמה שבה המסעדה הזאת תופסת את עצמה.
בקיצור, נראה שלמסעדה הזאת לא נחזור, אבל לפחות ניסיתי, ולפחות היה לנו ערב נעים יחד, בלי הבנות, עם קצת אפשרות להתנתק מהבית ומהמחשבות על מה שצריך לעשות בבית ועל הבנות, שאמנם הן קצת חולות אבל בסופו של דבר הצלחנו לקיים את המסורת של חגיגת יום הולדת במסעדה ואפשר לאמר שבסך הכל זה היה נעים למדי למרות הכל.
