בבלוג שהיה לי אי אז בישראבלוג, נהגתי להספיד אישים משמעותיים מתחום התרבות (ולא רק) שהלכו לעולמם. במשך 19 שנות הבלוג, לצערי היו לא מעט כאלו. והיום עולם המוזיקה הישראלי נפרד מעוד אחד מגדוליו, יצחק קלפטר.
וכמעט כרגיל, אצל כל אמן כזה שהולך לעולמו, כשקוראים את סקירת היצירה שלו, הרבה פעמים מגלים הפתעות. ובמקרה הזה, מתברר שקלפטר ז"ל אחראי על כמה מהלחנים הכי יפים בשפה העברית, גם אם לא שר בעצמו את השירים, ואפילו לא ידעתי את זה. אני לא מספיק בעל אוזן מוזיקלית כדי להעריך את הנגינה שלו, אהבתי את השירים שהוא בכל זאת ביצע, אבל מתברר כאמור שהוא היה הרבה יותר מזה כמלחין, ואפילו לא הכרתי את זה.
וזה הביא אותי לחשוב על מה שאני קורא כאן "תוגת המלחין". איכשהו, נדמה, שהרבה פעמים, למרות שאנחנו מכירים היטב שירים מושרים, מה שקרוי פזמונים, מי שזוכה למרבית התהילה לגביהם הוא כמובן המבצע, אם כי יכולים להיות הרבה מבצעים. יש לא מעט כותבי מילים, פזמונאים, ששמותיהם מוכרים היטב ושירים שיישמעו יקושרו לעתים גם אליהם, אבל בניגוד למוזיקה הקלאסית, מלבד מקרים בודדים, יש יחסית מעט פזמונים שיקושרו למלחין שלהם. וזאת למרות העובדה, שאם נבקש להיזכר בשיר, נדמה שהדבר הראשון שניזכר בו יהיה הלחן, והרבה פעמים, אפילו בלי לזכור היטב את המילים, נזכור את הלחן. הרי כשמישהו מבקש להיזכר בשיר, הוא בדרך כלל לא יזכור חלק מהמילים שלו אלא ינסה לזמזם את הלחן.
נכון, הרבה פעמים כשמשמיעים שיר מציינים מי הלחין אותו, ויש אי אלו אוספים של שירים שהולחנו על ידי מי שנחשבים למלחינים ידועים, כמו סשה ארגוב ז"ל ותבדל"א נורית הירש, אבל בדרך כלל במרבית השירים כשתשאלו אדם מן היישוב מי הלחין אותם, תתקשו לקבל תשובה לשאלה, כאשר הם יידעו פעמים רבות לזהות את כותב המילים, אם כי גם זה לא תמיד, ולרוב המוכר יהיה רק המבצע.
וכהרגלי שם, לזכרו של יצחק קלפטר, אביא כאן מילות אחד משיריו. במקרה זה שיר שגם ביצע בעצמו, ובסך הכל זה שיר מאד חביב עלי, שיש בו גם מסר מסויים לחיים בעיני.
לוקח ת'זמן
יצחק קלפטר
מילים: יהונתן גפן
לחן: יצחק קלפטר
אם אני רואה אישה פנויה
אני שואל אותה מה בנוגע
אם שואלים אותי מה השעה
אז אני טוען שאני לא יודע.
אם אני רואה גנב,
אני נגנב איתו
ואם אני רואה זמן בסביבה
אני לוקח אותו, לוקח ת'זמן.
אם בסיבוב ניגש אלי שוטר
אני מושיט לאזיקים את הידיים.
אם מתחשק לי לא להיות עצוב,
אז אני נוסע לכיוון ירושלים.
אם אני רואה חתול,
אני לטובתו.
ואם אני רואה זמן בסביבה
אני לוקח אותו
לוקח ת'זמן.
אני יושב בשקט על ספסל לא ציבורי
ולא שואל את אף אחד מתי תורי.
נשען על הירח ומביט
איך העולם מסתובב כמו תקליט.
יש טיפוסים שמתייחסים אל החיים
כמו אל טיול מאורגן,
אבל אני לא נוסע,
אני לוקח ת'זמן.
אם אומרים לי שאני טועה
אני אפילו לא מתחיל להתווכח.
אם מספרים לי שהתחילה מלחמה
אז אני מיד עובר לצד שמנצח.
אם אני רואה זקן,
אשמע בעצתו.
ואם אני רואה זמן בסביבה
אני לוקח אותו, לוקח ת'זמן.
היה אדם גדול מאוד. הלחין שירים מדהימים, שכיום כבר אין לחנים מדהימים שכאלו, שירי המדינה של פעם. יהי זכרו ברוך.
השבמחק